אגרת פט. רמח"ל לר' באסאן

I already posted a translation of part of Ramchal's awesome letter 89. Here is part of the Hebrew.

העצמות האלה כל בית ישראל המה. כי שני מיני אהבה יש. אהבת הקב"ה ואהבת השכינה.
אהבת הקב"ה היא הנמצאת בכל חסידי ישראל השומרים משמרת אלקיהם באמת וחרדים על כל דבר מצוה, סור מרע ועשות טוב. אך אהבת השכינה היא החפץ והתשוקה לתקן השכינה תיקון ממש על פי סדריה ומדריגות בנינה וזה הנבחר מכל המעשים, אשר בזה שובחו כל איתני עולם וההפרש בין קמאי לבתראי. אמנם שרש לכל בספירות ושתי העבודות מושרשות בשתי הנוק' -– לאה ורחל. והענין כי עבודת המלך בשכינה היא תמיד, אך יש פנימיות הנוק' שאין בה עליה וירידה אלא עומדת בהשואה להשלים הז"א לעשר ספירות, וז"ס עצם מעצמי שאינו משתנה. אבל רחל עקרת הבית, היא הבשר שלפעמים הוא שמן ולפעמים נעשה רזה, וזה ענין הקלקולים והתיקונים הנמצאים בה.
...
העובדים העבודה הכללית משתרשים בלאה סוד העצם והעובדים על דרך תיקון השכינה משתרשים בבשר שהיא רחל. ובסוף הגלות כבר הגיעו הדברים שאין מנהל לה – לרחל מכל בניה ילדה. ונמצאו כל ישראל עצמות יבשות ממש... כי זה כל האדם להיות עבודתו באהבת השכינה נוסף על אהבת הקב"ה. לכן צדק דבר האר"י זלה"ה באמרו שעיקר עסק האדם אין לו להיות אלא בפנימיות התורה, שזה לבדו המאיר לשכינה.

Compare this with the previous post, and understand that we must learn and teach the bones, which are the Tikkunim of the past, but we may not forget to grow the flesh. If we do the former and not the latter, we are not truly alive. Conversely, the latter cannot be without the former.

And so we see that the vision of the bones in Yechezkel 37 is followed by the required unity of the tree of Yehudah (Leah, bones) and the tree of Ephraim (Rachel, flesh). Bones can, for some time, "survive" death, but they cannot give life. For life, we need bones and flesh together. Once we have bones, we need to concentrate on the flesh.