אגרת טו. רמח"ל לר' בנימין הכהן

כאשר פתוח לרוחה היה פתח ההשפעה בהיות בית המקדש קיים, כן נסתם בזמן חורבנו, ולקח הס"א כח ככח אשר לקחה על פי חטאי אבותינו אשר חטאו. ומאותה שעה – גלגולי דברים נתגלגלו למעלה, לפי מדרגות הצריכות להתקן. כל יום מאור חדש הוא, ולפי טבע המאור ההוא, ולפי הפגם הנפגם בו, ולפי התיקון הפרטי הצריך לו, כך נמשכו דברים למטה בעולם הזה

וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם, הלא המה תיקון המשנה, תיקון הגמרא, תיקון המדרשים, שכולם הם תיקונים פרטים, כולם צריכים איש בזמנו דוקא, והם נעשים בזמן שבו הגיעה להאיר מדרגה אחת שבה תלוי התיקון ההוא ליתקן

The Mishna, the Talmud, and the Midrashim were not accidentally written when they were written. They are Tikkunim and their prominence is limited to the period that needed it.

אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. הנה סודו הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות – על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר... והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.

אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כל ההשפעה תצא חדשה, בסוד חדשים לבקרים כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד.

The Zohar is the first light, but the real Tikkun is that each Jew will receive this light continously.

והנה אחרי הרשב"י ע"ה חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים – זה יעמוד, כי נמשך מכח היות הדברים בהקבלתם כראוי. אבל יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך, אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות. והאות על זה: גדלות יציאת מצרים. ועל כן אחר רשב"י נסתמו הדברים. ואחר כך בהגיע מדרגות הארות להאיר נראו תיקונים אחרים. עד שבא האר"י זלה"ה ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה.

The Zohar is essentially superior to Mishna, Gemara, and Midrashim. Certainly after the Arizal.

הנה עתה אגיד להדרת כבוד תורתו אמרים אמת, כאשר הודיע ה' אלי על דברת כבוד תורתו, כי ראש שבטי ישראל הוא. וכבר זיכהו ה' להיות שמו הטוב הולך עד אפסי ארץ. אך תלמידים לא זכינו שיעמדו לפניו. מאת ה' כל דבר – אם קטון ואם גדול הוא.
...
אמנם בהיות כבר שלם התיקון הראשון – על כן לא היה צורך לתלמידים אחרים, כי אין צורך לאותה ההארה להתפשט עוד.

Ramchal writes to a great sage that even the Zohar is in a sense passé, because there is now a bigger light:

ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת ולא כהכנתי.

It is not enough to learn the Tikkunim of the past. We need to do the Tikkun of today.